גז טבעי מכיל בעיקר מתאן שהוא גז חסר צבע, חסר ריח, רעיל, פציץ ויכול להישרף בתנאים מתאימים. כיום רק בשכונות בודדות בישראל מזרימים לבתים גז טבעי כמקור אנרגיה, אבל בעתיד יצטרפו שכונות נוספות לאפשרות זו. מפעלים הם המשתמשים העיקריים היום באנרגיה המופקת מגז טבעי.

בארץ משתמשים כמקור אנרגיה לבישול בעיקר בגז פחמימני מעובה (גפ"מ). גפ"מ שהוא תערובת של פרופאן, C ₃ H _{8 (g)} , ובוטאן, C ₄ H _{10 (g)} ונמכר לצרכנים כנוזל. תערובת הגז (או הנוזל) היא חומר חסר צבע וריח, חומר רעיל ופציץ. גפ"מ נוזלי מאוכסן במכלים בגדלים שונים, ומוזרם במצב צבירה גזי בצנרת מתאימה למבערים, לתנורי חימום או למנגל.

לעומת הפחמימנים הקצרים שהם חסרי ריח, לפחמימנים ארוכים יותר (5 אטומי פחמן ויותר) ריח אופייני דמוי נפט או בנזין. קיימים מאגרי גז טבעי המכילים אחוזים גבוהים יותר של פחמימנים ארוכים. במאגרים אלו לגז הטבעי ריח חריף וניתן לזהות דליפה של הגז באמצעות הריח. הגז הטבעי שהובל בעבר ממצרים הכיל פחמימנים ארוכים והיה לו ריח אופייני- חריף ולא נעים.

בסרטון הבא אנימציה המתארת את חוש הריח.

גפ"מ מכיל פרופאן ובוטאן שהם גזים חסרי ריח. הגז טבעי הנשאב מהבארות במים הכלכליים של ישראל, מכיל אחוזים נמוכים של פחמימנים ארוכים ולכן גם הוא חסר ריח.

לכן, כאשר יש דליפה מצנרת הגז או ממכלים בהם נאגרת התערובת (גפ"מ או גז טבעי), קיימת בעיה לאתר את מקור הדליפה. במטרה לזהות דליפה, מוסיפים לתערובת הגז או הנוזל חומר בעל ריח אופייני חריף המתריע על נוכחות הגז - פעולה זו מכונה הבאשה.

לשני הגזים, גז טבעי וגפ"מ, תכונות שונות המשפיעות על אופן הטיפול במקרה דליפה. לכן נבחרו חומרי הבאשה להם ריחות שונים במטרה לזהות האם מקור הדליפה הוא מגפ"מ או מגז טבעי.

התכונה העיקרית המשפיעה על אופן הטיפול היא צפיפות הגז ביחס לצפיפות האוויר. כדי לקבוע את הצפיפות של התערובות השונות, נבדוק את המסה המולארית של התערובות השונות.

• מסה מולארית ממוצעת של גז טבעי – כ- 16 גרם למול מסה מולארית של מתאן היא 16 גרם למול.
  במים הכלכליים של ישראל תערובת הגז הטבעי מכילה יותר מ- 99% מתאן.
• מסה מולארית ממוצעת של גפ"מ – כ- 55 גרם למול.
  התערובת מכילה 20% פרופאן (44 גרם למול) ו- 80% בוטאן (58 גרם למול) 44 x 20% + 58 x 80% = 55.2 gram/mol
• מסה מולארית של אוויר כ- 29 גרם למול.
  אוויר הוא תערובת גזים המכילה בעיקר 80% חנקן ,N _{2 (g)}  ו- 20% חמצן,  O_2(g) : 28 x 80% + 32 x 20% = 28.8 gram/mol    

מההבדל בערכים של המסות המולאריות, ניתן להסיק כי:

בדליפה הגז הטבעי עולה למעלה.

בדליפה הגפ"מ מצטבר על הרצפה.

בהתאם, חשוב לטפל בצורה שונה בדליפה של גז טבעי לעומת דליפה של גפ"מ:

• בדליפה של גז טבעי הקל מהאוויר- פותחים חלונות ודלתות במטרה לאפשר לגז להתנדף.
• בדליפה של גפ"מ הכבד מהאוויר- הגז שוקע למטה ויש צורך להזעיק אנשי מקצוע היודעים לטפל בדליפה ולמנוע אסון.

כדי לבחון האם מקור הדליפה הוא בצנרת של גז טבעי או של גפ"מ, מוסיפים חומרי ריח שונים המזהים דליפה של הגז המסוכן.

חומרי ריח הם חומרים המכילים מולקולות להם מסה מולארית נמוכה מ-300 גרם למול. אנחנו מריחים את המולקולות המתנדפות באוויר והן נקלטות ישירות על ידי מרכז הריח במוח.

יש חומרי ריח בעלי ריח נעים: בתפוז החומר אוקטיל אצטט, CH ₃ -COO-(CH ₂ ) ₇ -CH _{3 (l)} , מקנה לתפוז את הריח הנעים המתפשט לעברינו כאשר אנו מקלפים את הפרי.

לגז בישול ולגפ"מ מוסיפים חומרי ריח להם ריח חריף ולא נעים, במטרה להתריע על אפשרות של דליפה העלולה לגרום נזקים לרכוש ולנפש. בישראל מוסיפים לגז טבעי אתאנתיולC ₂ H ₅ SH_(l) , ולגפ"מ מוסיפים טרט-בוטיל-תיול C(CH ₃ ) ₃ SH_(l) .