אלברט הופמן היה רוקח שוויצרי שגילה את התרכובת LSD (D-lysergic acid diethylamide) החומר התגלה על ידו עוד ב-1938 כאשר חיפש תרופות מעוררות למערכות הדם והנשימה. הוא בחן נגזרות שונות של חומצה ליסרגית אך משום מה החליט להפסיק את המחקר. רק לאחר חמש שנים, ב 16 לאפריל 1943 הוא חזר לניסויים בחומרים אלה. לגמרי במקרה, כאשר מעט מן החומר נשפך על ידו, גילה הופמן את התכונות ההלוציגניות של החומר שסינתז, חומצה ליסרגית די אתיל אמיד – LSD.  

ההשפעה של החומר הזה הפחידה את הופמן ולמרות זאת, שלושה ימים מאוחר יותר, הוא ניסה במתכוון את השפעת החומר על עצמו כאשר טעם 0.25 מיליגרם ממנו. להלן תיאורו: " לאט לאט התחלתי ליהנות מן הצבעים הבלתי צפויים ומשחקי צורות שהתמידו מאחורי העיניים העצומות שלי. דמויות פנטסטיות קלידוסקופיות געשו בתוכי, התחלפו, פתחו וסגרו את עצמן במעגלים ובספירלות כשהן מתפוצצות כמפלים משתנים ומצליבים את עצמם בזרם קבוע..."

ה-LSD הוא אחד הסמים הפסיכואקטיביים החזקים ביותר. נדרשת כמות מועטה ביותר ממנו כדי לגרום להשפעה. (כמה עשרות מליוניות הגרם). הסם גורם להזיות – חזותיות ושמיעתיות, לעיוות המציאות, ולמצב תודעתי משתנה. השפעתו עלולה לגרום למצבים נפשיים בלתי הפיכים, הכוללים מצבים פסיכוטיים.

הופמן המשיך לעקוב אחרי החומר שמצא והוא נפגש עם אנשי רוח רבים שעברו "חוויות מיסטיות" כתוצאה משימוש ב-LSD, ביניהם ד"ר טימותי לירי (מרצה לפסיכולוגיה), ארנסט יונגר ואלדוס האקסלי.