ב-11 ינואר, 1922 – הפעם הראשונה בה השתמשו באינסולין

ליאונרד תומסון (Leonard Thompson) בן ה-14 היה האדם הראשון שחייו ניצלו בזכות האינסולין. מחלת ה סוכרת ידועה עוד מימי קדם, אולם הגורם לה התגלה רק בתחילת המאה העשרים. חלקו של ה לבלב בסוכרת התגלה כאשר נמצא שכלבים שהלבלב הוסר מגופם גילו תסמינים של סוכרת, ומתו תוך זמן קצר.  

לשימוש באינסולין למניעת תופעות המחלה תרמו פרדריק בנטינג   ,(Frederick Banting) צ'רלס בסט    ,(Charles Best) ג'והן מקלאוד   ,(John James Rickard Macleod)  וג'יימס קוליפ . (James Collip)

לפני גילוי האינסולין היו ילדים חולי סוכרת מוחזקים בדרך כלל באולמות שהכילו 50 או יותר מיטות כשלידן בני משפחה אבלים שהיו מחכים למות החולה, שהי ה אז תוצאה בלתי נמנעת של המחלה. באחד מ האירועים הדרמטיים ביותר של הרפואה, עברו בנטינג, בסט וקוליפ ממיטה למיטה, והזריקו לילדים החולים אינסולין. עוד לפני שהגיעו לילד האחרון הנוטה למות, הראשונים התחילו להתעורר מהתרדמת, לקול צהלת קרוביהם ההמומים.

כבר שנה לאחר מכן, ב- 1923 , הוכנס האינסולין לשימוש חולי סוכרת .

על מציאת התרופה לסוכרת זכו בנטינג ומקלאוד בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1923. בנטינג מחה על כך שבסט לא שותף בפרס, וחלק איתו את סכום הזכייה, ואילו מקלאוד שיתף בכספי הפרס שלו את קוליפ.