30 ינואר, 1950 – הוחלט על פיתוח פצצת המימן

בעקבות ניסוי גרעיני סובייטי ב־1949, הכריז ב-1950 נשיא ארצות הברית , הארי טרומן, על פרויקט לפיתוח פצצת מימן. היוזמה לפרויקט זה הייתה של המדען אדוארד טלר. הפצצה הראשונה שפוצצה ארצות הברית בניסוי שנערך באחד מאיי מרשל שבאוקיינוס השקט ב־1 בנובמבר 1952, הייתה גדולה פי 700 מזו שהוטלה על הירושימה, והגיעה לעוצמה השקולה לזו של פיצוץ מיליון טון טי אן טי. לאחר הפיצוץ קיבל נשיא ארה"ב, דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר דיווח מראש הסוכנות לאנרגיה אטומית: "כבוד הנשיא, האי נעלם".

פצצות מימן מבוססות על תהליך היתוך בין שני איזוטופים של מימן – דויטריום וטריטיום. מאחר ומסת גרעין ההליום שנוצר קטנה מזו של ארבעה פרוטונים, ההפרש משתחרר בצורת אנרגיה. זהו מקור האנרגיה של השמש, שהיה בגדר חידה במשך אלפי שנים.

אחד מראשי המתנגדים לפיתוח פצצת המימן היה רוברט אופנהיימר - אבי פצצת האטום וחבר בוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית, שהתנגד לפיתוח של פצצת מימן, הן משיקולים פרקטיים - הוא פקפק באפשרות לבנות מתקן כזה - והן משיקולים עקרוניים-הומוניטריים, בהיותו מזועזע מהתוצאות ההרסניות של הפיצוצים הגרעיניים בהירושימה ובנגסאקי. בשנת 1953 פוצצה ברית המועצות פצצת מימן משלה, בעוצמה של 400 קילוטון. אך לפי שעה, פצצה מסוג זה לא הופעלה מעולם במהלך מלחמה כלשהי.