ב-2 למרץ 1896 הודיע הנרי בקרל על גילוי תופעת הרדיואקטיביות

בקרל שהיה מדען צרפתי, חקר את תופעת הפוספורסנציה של גבישי אשלגן אורניל גופרתי, K₂(UO₂)(SO₄), (פוספורסנציה = פליטת אור מגוף שהוקרן על-ידי מקור אנרגיה חיצוני, כמו השמש, הנמשכת גם לאחר סילוק מקור האנרגיה).

באחד הימים המעוננים בפברואר 1896, הוא הניח כמה גבישים על גבי לוח צילום ושמר את המערכת במגרה עד שתזרח השמש. לאחר מספר ימים, החליט בקרל לפתח את פלטת הצילום מתוך ההנחה כי יגלה ערפול קל בגלל פוספורסנציה שיורית. הוא הופתע מאוד כאשר גילה שלוח הצילום היה שחור כולו. מסקנתו הייתה כי גבישי האורניום פולטים אור גם ללא עירור מוקדם והוא כינה תופעה זו בשם רדיואקטיביות.