ב-8 מרץ, 1879 נולד אוטו האן, Otto Hahn

האן היה כימאי גרמני אשר לו יוחסה התגלית של ביקוע הגרעין ואשר עבור כך קיבל את פרס נובל לכימיה ב-1944. במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס האן לצבא הגרמני, ליחידה מיוחדת לכימיה צבאית (לוחמה כימית) אותה ניהל פריץ האבר. ביחידה זו פותחו, יוצרו ונבדקו גזים רעילים למטרות צבאיות. ב-1907 פגש בפיזיקאית היהודייה ליזה מייטנר שהגיעה לברלין מווינה, ובכך החלה תקופה בת שלושים שנה של שיתוף פעולה מדעי וחברות קרובה בין שני המדענים. ביחד עם ליזה מייטנר והאסיסטנט שלו, פריץ שטרסמן, המשיך האן את עבודת המחקר של הפיזיקאי האיטלקי אנריקו פרמי, שהחל בשנת 1934 להפגיז אורניום בנויטרונים, מתוך תקווה לבנות באופן כזה את היסוד ה-93 (רעיון שהתממש בסוף, אך מאוחר יותר). במהלך ניסויים אלה התגלה, שנוצרים באורניום כתוצאה מ"הפצצה" כגון זו כל מיני יסודות שונים, אך כולם אינם היסוד ה-93, אלא יסודות מוכרים מאמצע הטבלה המחזורית, כגון לנתן, ברום, קריפטון, טלור וכדומה. תוצאות אלה נראו מוזרות, והנסיינים תירצו אותן בכך שאלה אינם היסודות האלה, אלא היסודות הרדיואקטיביים הדומים להם מבחינה כימית. במהלך 1937 חזרו על ניסוי זה אוטו האן ופריץ שטרסמן וגילו שבעת הפגזה של אורניום על ידי נויטרונים נוצר בו איזוטופ רדיואקטיבי של היסוד בריום. ליזה מייטנר, אשר גורשה מוינה בגלל יהדותה, יחד עם אחיינה אוטו פריש, הצליחו להסביר שחדירת הנויטרון הנוסף לגרעין איזוטופ האורניום מערערת את יציבותו, עד שהוא מתפלג למספר גרעינים קטנים יותר. בסיום המלחמה הועבר אוטו האן עם עוד מדענים גרמניים למעצר באנגליה ושם התבשר שניתן לו פרס נובל. ליזה מייטנר כתבה בנובמבר 1945 לחברתה, "האן הרוויח ביושר מלא את הזכות לפרס נובל לכימיה, אין בכך שום ספק. עם זאת אני סבורה כי (אוטו) פריש ואני תרמנו תרומה לא חסרת-ערך להבנת תהליך ביקוע האורניום - האן היה רחוק מלהבין מה מחולל את התהליך ואת העובדה שהוא קשור בשחרור אנרגיה רבה כל כך". לזכותו של האן יש להזכיר כי בתחילת 1934 הוא התפטר ממשרת ההוראה באוניברסיטת הומבולדט בברלין לאות מחאה על פיטוריהם של עמיתיו היהודיים, ובמיוחד של ליזה מייטנר. בתמונה: אוטו האן וליזה מייטנר, 1938.