אינסולין הוא הורמון המיוצר על ידי הלבלב. נוכחותו חיונית למגוון פעילויות הקשורות בחילוף החומרים, שהמוכרת בהן היא בקרת רמת הסוכר בדם. אינסולין ידוע כתרופה מאז שנות ה-20, והוא ניתן בהזרקה כתוספת או כתחליף לאינסולין טבעי בטיפול בסוכרת.

כבר בסוף המאה התשע עשרה עמדו המדענים על הקשר שבין הלבלב לבין הסוכרת. הקשר הלך והתמקד לכיוון האזור שנקרא איי לנגרהנס שבקצה הלבלב.

בין השנים 1910 - 1920 ניסה אוסקר מינקובסקי (Oscar Minkowski) ואחרים לגלות ולמצות את אותו מרכיב החומר המצוי בתאי לנגרהנס ואשר יש לו את ההשפעה על תסמיני הסוכרת. שנה לאחר מכן הצליחו פרדריק בנטינג ( Sir Frederick Grant Banting ), וצ'רלס בסט ( Herber t Charles Best ) לבודד אינסולין בצורה נקייה למדי ובינואר 1922 ניצלו לראשונה חייו של ילד בן 14 בזכות הזריקה שניתנה לו, דבר שנראה היה בזמנו כנס.

מאז, ניצלו חייהם של מיליוני אנשים בעולם בזכות התגלית של האינסולין. במשך שנים רבות הופק החומר מן הפנקריאס של צאן או בקר ואולם, התהליך היה יקר והכמויות שהופקו היו קטנות. גם השוני בין האינסולין של הבקר ובין זה של האדם גרם לעיתים לבעיות.

לקראת סוף שנות השבעים של המאה ה – 20 החלו ליצר את האינסולין בשיטות של הנדסה גנטית. האתר הבא ממחיש בצורה יפה מאוד את הטכניקה של העברת מקטעי DNA מצורת חיים אחת לאחרת: