ג'ון ברדין (Bardeen) נולד ב-23 במאי 1908

ברדין הוא המדען היחיד עד כה שזכה בשני פרסי נובל בפיסיקה:

האחד בשנת 1956על בניית הטרנזיסטור הראשון, ביחד עם וולטר בראטיין וויליאם שוקלי. הטרנזיסטור היה קטן פי 50 משפופרת הריק, שאותה הוא החליף במכשירי רדיו וטלוויזיה, ובהמשך במחשבים ובמכשירים אחרים.

השני בשנת 1972על פיתוח משותף ביחד עם רוברט שריפר ולאון קופר של התאוריה של מוליכות על הקרויה תאוריית ה-BCS.

בנוסף לכך, אחד מתלמידיו, ניק הולוניאק באוניברסיטת אילינוי, הוא ממציא דיודה פולטת אור. ברדין לימד באוניברסיטה זו עד לשנת 1975.

ברדין הראה כישרון מדעי כבר מגיל צעיר, אך חהעדיף לחפש את פרנסתו בתחום ההנדסה. מחקריו בתקופת הלימודים עסקו בקרינה נפלטת מאנטנות וגם בבעיות מתמטיות הקשורות בגיאופיזיקה. לאחר סיום התואר הצטרף עם המנחה שלו לחברה פרטית שעסקה בסקרי קרקע, ועבד שם על שיטות מתמטיות לניתוח תכונות מגנטיות וכבידתיות של קרקעות. אחרי שלוש שנים מעניינות החליט ברדין שהוא בכל זאת נמשך יותר למדע טהור מאשר למחקר יישומי, ופנה ללימודי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון שם הוא חקר תכונות של מתכות, בראשון הולכת חשמל, בהדרכת יוג'ין ויגנר, שיזכה לימים בפרס נובל בפיזיקה (1963, על תרומתו להבנת המבנה של גרעין האטום). עוד בטרם סיים את לימודי הדוקטורט שלו ב-1936 הוזמן לאוניברסיטת הרווארד במסגרת התכנית לחוקרים צעירים ומבטיחים, שם המשיך לחקור בעיקר את נושא הולכת החשמל במתכות. ב-1938 קיבל משרת מחקר באוניברסיטת אריזונה, אבל ב-1941, עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, גויס כמדען אזרח למעבדות הצי האמריקני, שם חקר את שדות ההשפעה של ספינות כדי להבין כיצד לפתח חימוש ימי יעיל יותר, הגנה טובה יותר מפניו ושיטות מתוחכמות לאיתור מוקשים ימיים.

הוא העדיף להישאר במעבדה הימית ודחה הצעה להצטרף לתוכנית מנהטן, שעסקה בפיתוח פצצת האטום.

מתוך כתבה ב-Ynet מאת איתי נבו, מכון דוידסון למדע