ב-12 יולי, 1870 אושר הפטנט ליצירת צלולואיד.

צלולואיד הוא חומר דליק שנוצר מהתרכבות של צלולוז-ניטראט וקמפור והוא נחשב לחומר הסינתטי התרמופלסטי הראשון שיוצר. במקור חיפשו ג'והן הייאט (John Wesley Hyatt) ואחיו, שניהם ממציאים אמריקאיים, תחליף לכדורי ביליארד שעד אז יוצרו משנהב.

הראשון שהמציא את הצלולאיד היה אנגלי בשם אלכסנדר פרקרס שפיתח "שנהב סינתטי", שנקרא ששווק בשם פירוקסין. ה פירוקסין היה עשוי מצלולוזה שעברה טיפול בחומצה חנקתית וב ממס אלא שזמן החיים שלו היה קצר.

המדפיס והממציא החובב האמריקאי ג'ון ווסלי היאט ( John Wesley Hyatt ) המשיך את עבודתו של פרקרס בנקודה שבה הופסקה. פרקרס נכשל בגלל העדר הממס המתאים. היאט גילה, שקמפור שהוא ממס אורגני, אך יחד עם זאת קוטבי מעט, ייצלח לכך.

לצלולואיד נמצאו שימושים רבים. אחד החשובים יצירת סרטי צילום לקולנוע ולצילומי רנטגן. שימוש נוסף היה ליצירת שיניים תותבות. שיניים אלה היו עדיפות על מה שהיה קודם לכן – שיניים עשויות גומי, אבל חסרונן היה שהן התרככו בחום, דבר שהפריע לשתיית משקאות חמים..

למרות יתרונותיו הרבים, היו לצלולואיד גם כמה חסרונות. עם הזמן הצהיב הצלולואיד ונהיה שביר, וחמור יותר - זהו חומר דליק ביותר (צלולוזה יחד עם חומצה חנקתית היו ממרכיבי אבק השריפה ).