ב-18 אוגוסט, 1868 פייר ינסן (Pierre Jules César Janssen) זיהה הליום בספקטרום של השמש

פייר ינסן היה אסטרונום צרפתי אשר לו מייחסים את הגילוי של היסוד הליום.

הוא צפה בספקטרום הכרומוספרה של השמש בזמן ליקוי חמה מלא שהתרחש ב-1868 והבחין בקיומו של קו צהוב באורך גל של 587.49 ננומטר. ההנחה שלו הייתה שקיימת אפשרות שהקו הזה שייך ליסוד שטרם נתגלה.

הנחה זו גרמה לתגובות לעג מעמיתים שטענו שאין אפשרות שיתגלה יסוד שאינו מוכָּר על פני כדור הארץ.

ב-20 באוקטובר של אותה שנה גילה האסטרונום האנגלי, נורמן לוקייר (Joseph Norman Lockyer) את אותו קו צהוב בספקטרום השמש . הוא חשב שקו זה נוצר על ידי יסוד שקיים בשמש אך לא בכדור-הארץ, הוא והכימאי האנגלי אדוארד פרנקלנד (Edward Frankland), קראו ליסוד זה בשם היווני לשמש, ἥλιος (´הליוס´).

ב- 1895, בודד הכימאי האנגלי ויליאם רמזי (William Ramsay‏) הליום על כדור הארץ.