בתאריך זה הצליח פליקס הופמן (Felix Hoffmann) ליצור במעבדה בפעם הראשונה צורה יציבה של חומצה אצטיל סליצילית (אספירין). לפי השמועה, הופמן, כימאי שעבד עבור חברת התרופות "באייר", רקח מהחומצה תרופה כדי להקל על כאבי דלקת המפרקים שאביו סבל מהם.
ואכן, הבן המסור הצליח להקל בצורה דרמטית לא רק על כאבי אביו אלא על כאביהם של אנשים רבים. בתוך זמן קצר התברר שהתרופה יעילה לא רק בהקלת כאבי דלקת מפרקים אלא גם נגד כאבים נוספים, דלקות וחום גבוה

האספירין בצורתו הטבעית, כלומר כקליפת עץ הערבה, היה ידוע כבר בעת העתיקה. הרופא היווני היפוקרטס (אבי הרפואה, על שמו נקראת שבועת היפוקרטס, שבועת הרופאים) הזכיר בכתביו את סגולותיה הרפואיות של קליפת עץ הערבה כבר במאה ה-5 לפנה"ס. 

חשיבותו של האספירין בהיסטוריה של הכימיה גדולה ביותר, שכן זוהי התרופה הראשונה שסונתזה במעבדה. עד אז היו כל התרופות מבוססות על חומרים שנמצאו בטבע.

ייצור האספירין מסמל את תחילתה של הכימיה התרופתית, של מדעי הרוקחות בצורתם המודרנית ושל התעשייה הפרמצבטית (תעשיית התרופות). אספירין הוא אחת התרופות הידועות והנמכרות ביותר בכל הזמנים. האספירין שייך למשפחת מדכאי דלקת שאינם סטרואידים. פעילותו הרפואית העיקרית היא בשיכוך כאב, אך הוא יעיל גם בהורדת חום הגוף, עיכוב הצמדת טסיות הדם (נקרא גם באופן שגוי "דילול דם") ומשמש כתרופה נוגדת קרישה, ובטיפול בדלקות כרוניות כגון דלקת מפרקים.