ב-30 לאוגוסט 1852 נולד יאקובוס הנריקוס ואן ט´ הוף, Jacobus Henricus van ´t Hoff ), Jr).

יאקובוס ואן ט´ הוף היה כימאי פיזיקאלי ואורגני הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה, "על גילוי חוקי הדינמיקה הכימית והלחץ האוסמוטי בתמיסות".

ואן ט´ הוף נולד ברוטרדם שבהולנד. הוא היה בנו של רופא ומגיל צעיר התעניין במדע וטבע. פתיחותו לפילוסופיה ונטייתו לשירה התגלו כבר בשנותיו הראשונות בבית הספר, ולורד ביירון היה דמות נערצת עליו. בניגוד לרצון אביו פנה ללימודי הכימיה וב-1874 קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת אוטרכט .

כבר לפני קבלת הדוקטורט, פרסם ואן ט´ הוף את הראשונה מבין תרומותיו החשובות לכימיה האורגנית. הוא הסביר את תופעת הפעילות האופטית של מולקולות כיראליות בעזרת ההנחה שהקשרים הכימיים בין אטומי פחמן ושכניהם פונים לפינותיו של ארבעון רגיל. המבנה התלת-ממדי הזה הסביר באורח מושלם את האיזומרים השונים המצויים בטבע. ואן ט´ הוף חולק את הקרדיט לרעיון זה עם הכימאי הצרפתי ז´וזף לה בל , שהגיע לאותה מסקנה באופן עצמאי. ואן ט´ הוף מוכר בעיקר בגין תרומותיו להבנת קינטיקה של תגובות כימיות, שיווי משקל, לחץ אוסמוטי, וסטריאוכימיה.

ב-1901 הוא היה הראשון שקיבל את פרס נובל לכימיה, על עבודתו בתחום התמיסות. ניתן לומר בקצרה שתמיסות מהולות מאוד נוהגות לפי חוקים מתמטיים הקרובים מאוד לחוקים המתארים את התנהגות הגזים.