ב-9 באוגוסט 1911 נולד ויליאם פולר (William Alfred Fowler)

ויליאם פולר היה אסטרופיזיקאי אמריקאי שחקר תהליכים גרעיניים בכוכבים ובשנת 1983 קיבל את פרס נובל לפיזיקה על מחקריו התיאורטיים והניסויים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים ביקום.

פולר נולד בפנסילבניה אך גדל והתחנך באוהיו בשל עבודתו של אביו. מוריו עודדו אותו להתעניין בהנדסה ובמדע. בנוסף לתחום המדע והטכנולוגיה, הוא למד בתיכון גם ארבע שנים לטינית.

בסיום הלימודים בתיכון בשנת 1933, למד פולר באוניברסיטת אוהיו הנדסת קרמיקה, מכיוון שזכה בפרס על מאמר שכתב בנושא ייצור צמנט פורטלנד. כל הסטודנטים להנדסת קרמיקה למדו בנוסף גם מתמטיקה ופיזיקה והוא הוקסם מפיזיקה ונרשם בשנתו השנייה ללמוד הנדסה פיזיקאלית. הוא המשיך ללימודי דוקטורט בפיזיקה גרעינית במכון הטכנולוגי של קליפורניה (California Institute of Technology).

עבודת הדוקטורט שלו, הייתה בנושא "רדיואקטיביות של יסודות נמוכי מספר אטומי". לאחר שסיים, עבר לחקור, בהשפעתו של פרד הויל (Fred Hoyle) תגובות היתוך בכוכבים –נוקליאוסינתזה. בשנת 1957 הגיעו לשיאם מאמציהם המשותפים של פולר, הויל, הרולד ג'פרי (Harold Jeffreys) ומרגרט ברבידג' (Margaret Burbidge) בפרסום מאמר מפתח להתמודדות עם הבעיה של יצירת היסודות בכוכבים בשם "סינתזה של יסודות בכוכבים", שבו פולר הראה כי כל היסודות מפחמן ועד אורניום יכולים להיות מיוצרים על ידי תהליכים גרעיניים בכוכבים שמתחילים במימן ובהליום. מאמר זה שפך אור על תיאוריית המפץ הגדול. על פי התיאוריה של פולר, אחרי המפץ הגדול, יסודות קלים התחברו יחד ויצרו יסודות כבדים יותר. תיאוריה זו, הסבירה את היווצרותם של כל היסודות הכימיים ביקום. מאוחר יותר מחקר אישר את תאוריה זו.

אחרי שנת 1964 התעסק פולר גם בבעיות תאורטיות הקשורות לסופרנובות, קריסה כבידתית, היווצרות יסודות קלים ונויטרונים, ובשנת 1983 זכה פולר בפרס נובל לפיזיקה על עבודתו בתחום נוקליאוסינתזה בכוכבים. לאחר מכן חקר פולר על פליטת קרינת רדיו של קוואזרים ותפקוד של חלקיקים תת-אטומיים, כגון נויטרונים. על כך קיבל את מלגת קרל ג'נסקי בשנת 1988.