ב- 28 באוגוסט 1878 נולד ג'ורג' הויט ויפל ( George Hoyt Whipple )

ג'ורג' הויט ויפל היה רופא, חוקר ומרצה אמריקאי, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1934 יחד עם ג'ורג' ריצ'רדס מינוט ( George Richards Minot ) וויליאם פרי מרפי ( William Parry Murphy ) "על גילוי טיפול בכבד לריפוי אנמיה ".

ויפל למד ב אוניברסיטת ייל וב אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב. הוא עבד במחלקת הפתולוגיה באוניברסיטת הופקינס, ולאחר מכן עבד כפתולוג בבית חולים ב פנמה . אחרי שהות בפנמה חזר לבולטימור והיה שם מרצה בשנים 1910-1914. לאחר מכן, התמנה ויפל לפרופסור למחקר רפואי ולמנהל קרן הופר למחקר רפואי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה .

תחום המחקר העיקרי שלו היה אנמיה , פיזיולוגיה ופתולוגיה של הכבד. בשנת 1920 אנמיה ממארת ( Pernicious Anemia ) היתה מחלת חיסון עצמי שפוגעת, בין השאר, ב תאי הדופן בקיבה , או ב פקטור הפנימי Intrinsic Factor , או בשניהם גם יחד.

כ-70 שנים לאחר מכן ערך ויפל ניסוי בו גרם לכלבים לדמם כדי לבחון איזה מזון יגרום לכלבים להחלים מן האנמיה לה גרם. (יש לציין שהוא התעניין באנמיה שנגרמה בגלל חוסר דם ולא באנמיה ממארת). הוא מצא כי האכלת הכלבים בכמויות גדולות של כבד טרי גרמה להחלמתם. לאחר הצלחתו הוא ניסה את השיטה הזו גם על חולים באנמיה הממארת והצליח. על סמך ממצא זה בוצע ב-1926 מחקר מבוקר של אכילת כבד כטיפול למחלה. החוקרים לא ידעו אומנם מהו החומר המצוי בכבד אשר גורם לריפוי, אבל החולים נרפאו כליל מהמחלה. רק בשנת 1948 הצליחו החוקרים לזהות ולבודד את החומר שמונע אנמיה ממארת. חומר זה נקרא ויטמין B₁₂ .