מייקל פאראדיי היה מדען אנגלי שתרם רבות בשטחי האלקטרומגנטיות ואלקטרוכימיה. הוא נולד בלונדון למשפחה ענייה ונשלח, בגיל ארבע-עשרה, לעבוד אצל כורך ומוכר ספרים. במהלך שבע שנות עבודתו קרא ספרים רבים, והחל להתעניין במדע. הוא נרשם לשיעורים פרטיים במדעי הטבע, וההתעניינות שלו הביאה אותו בגיל עשרים להרצאות של המדען הנודע האמפרי דייוי, חבר האגודה המלכותית. פאראדיי ניסה לבקש עבודה כמדען, אך פנייתו לא נענתה. פאראדיי לא ויתר, ושלח לדייוי כמה הערות שרשם בהרצאותיו. דייוי השיב לו והזמין אותו להיפגש עימו. בפגישתם התרשם האמפרי דייוי מפאראדיי, אך יעץ לו להתמיד בעבודתו ככורך ספרים, באומרו כי לעבודה המדעית, אין גמול רב מבחינה כספית. בסופו של דבר התקבל פאראדיי למשרה כעוזרו של דייוי והפך לאחד המדענים הגדולים בהיסטוריה אשר תרם רבות בתחומים שונים. הוא ניסח את חוק פאראדיי והמציא גרסה מוקדמת של מבער בונזן. הוא גילה חומרים שונים כדוגמת הבנזין והמציא את שיטת מספרי החמצון, חוקי האלקטרוליזה, חקר את הפיכת הגזים לנוזלים וסייע בטביעת המונחים יון, אנודה, אלקטרודה וקתודה. פאראדיי אמר כי ניתן ללמוד על הרבה מאוד תופעות מגעיות מהתבוננות בנר דולק וחיבר ספר בשם "טבעו של הנר" (The Chemical history of a candle).