ב-12 ספטמבר, 1915 – בניסוי מבוקר התגלו באסיר תסמינים של מחלת הפלגרה

פלגרה היא מחלה שמקורה במחסור כרוני בוויטמין B3 (ניאצין):

שם המחלה נוצר מחיבור שתי המילים pelle (עור) ו-agra (עבה) - העור המעובה הינו אחד התסמינים של המחלה. עוד בין תסמיני המחלה: רגישות לאור השמש, הפרעות עיכול, בלבול ולבסוף שיטיון ומוות. בתחילת המאה העשרים חלו כשלושה מיליון אמריקאים במחלה זו ובין השנים 1906-1940 מתו במחלה כ- 100,0000 אנשים. באותה תקופה חשבו רבים שהיא נובעת מהדבקת חיידקים או, לחילופין, מתירס מורעל. (המחלה פגעה בעיקר באוכלוסיות עניות בדרום ארה"ב שם המזון העיקרי היה תירס).

יוסף גולדברגר היה רופא יהודי שעבד ברשות הרפואה הכללית (United States Public Health Service - PHS). הוא היה מומחה למחלות מדבקות ולכן, כאשר גילה כי בבתי סוהר חלק גדול מן האסירים חלו בפלגרה בעוד שהסוהרים וכל הצוות נפגע פחות, השתכנע שלא יתכן כי מדובר במחלה חיידקית. לאחר מחקר ממושך הוא הגיע למסקנה שזו מחלה שמקורה במזון. הוא ביצע ניסויים באסירים מתנדבים (שזכו לאחר מכן לחנינה) וגם בעצמו ובאמת נמצא כי האנשים שאכלו תירס כמזונם העיקרי חלו במחלה. גולדברגר מת מבלי להבין מה גרם למחלה. כיום ידוע כי הניאצין בתירס קשור בקשרים קוואלנטיים עם פוליסוכרים וגליקופפטידים, קשרים שאינם מתפרקים על-ידי אנזימים במערכת העיכול. כתוצאה מכך אנשים שעיקר מזונם הוא תירס, סובלים מן התסמינים של חוסר בויטמין B3. בהקשר זה מעניין להזכיר כי תירס שימש כמזון העיקרי ב"עולם החדש" הרבה לפני הכיבוש הספרדי. נמצא כי הילידים בשלו את התירס נוכחות בסיס כגון גיר שהתקבל מאפר של עצים. הסביבה הבסיסית גרמה לפירוק של הקשרים והניאצין היה זמין למערכת העיכול.