ב-13 בספטמבר 1887 נולד לבוסלב סְטְיֶיפָּאן רוּזִ'יצְ'קָה (Lavoslav Stjepan Ružička)

לבוסלב סְטְיֶיפָּאן רוּזִ'יצְ'קָה היה כימאי קרואטי, שקיבל בשנת 1939 את פרס נובל לכימיה על עבודתו על פולימתילנים וטרפנים (Terpenes) גבוהים. רוז'יצ'קה נולד בווקובאר (כיום בקרואטיה), למשפחת אומנים וחוואים. הוא התחנך בבית ספר תיכון ובתחילה שאף להיות כומר, אך שינה את דעתו ופנה ללימוד התחומים הטכניים. לבסוף בחר בכימיה, כנראה כיוון שקיווה לזכות במשרה במזקקת הסוכר שנפתחה באותה עת בעיר אוסייק.

עקב הקשיים הרבים בחיי היומיום והחיים הפוליטיים, עזב יצא רוז'יצ'קה ללמוד בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה. הוא היה תלמיד טוב, אך רק בתחומים שאהב, ושסבר שיהיו חשובים ומועילים לעתידו ככימאי אורגני. במהלך לימודיו פיתח רוז'יצ'קה שיתוף פעולה פורה עם הרמן שטאודינגר (Hermann Staudinger). ב-1910 עזב שטאודינגר לציריך ולקח עמו את רוז'יצ'קה כעוזרו.

מחקריו הראשונים של רוז'יצ'קה היו בתחום הכימיה של חומרי טבע, והוא עסק בתחום זה כל חייו. בין השאר הוא חקר את המרכיבים של קוטל חרקים שנחשב ליעיל במיוחד. בעבודה זו נתקל בכימיה של טרפן, שמן ריחני ממקור צמחי, השימושי לתעשיית הבשמים.

הוא גילה את התרכובות מוסקון וקיווט (בשמים המופקים מאיילי מושק וגחניים), ופיצח את המבנה הכימי שלהן. סינתזת רוז'יצ'קה לטבעות גדולות הינה שיטת סינתטית בכימיה אורגנית, המשמשת ליצירת תרכובות מסוג זה.

ב-1921 יצרנית הבשמים Chuit & Naef ביקשה לשתף עמו פעולה. בעבודתו שם השיג רוז'יצ'קה עצמאות כלכלית, אולם לא בהיקף לו קיווה, ולכן עזב את ציריך ועבר בחברת Ciba בבזל. ב-1927 התמנה לראש הקתדרה לכימיה אורגנית באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. הוא נשאר בהולנד במשך שלוש שנים, ואז חזר לשווייץ, בה הייתה התעשייה הכימיה האורגנית מפותחת יותר.

בשנות השלושים היה רוז'יצ'קה לפרופסור לכימיה אורגנית בציריך, והחלה התקופה המזהירה ביותר בקריירה שלו. הוא הרחיב את תחום המחקר שלו, והוסיף לו את הכימיה של טרפנים גבוהים וסטרואידים. לאחר הסינתזה המוצלחת של הורמוני מין (אנדרוסטרון וטסטוסטרון) הייתה מעבדתו למרכז עולמי של כימיה אורגנית.

ב-1939 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם אדולף בוטנאנדט (Adolf Butenandt). במהלך מלחמת העולם השנייה כמה משותפיו המצוינים אבדו, ורוז'יצ'קה אייש מחדש את קבוצתו במדענים צעירים ומבטיחים, ביניהם ולדימיר פרלוג, לימים חתן פרס נובל לכימיה (לשנת 1975). ב-1950 פנה רוז'יצ'קה לביוכימיה, לבעיות בתחום האבולוציה ומוצא החיים, ובמיוחד הביוגנסיס של טרפנים. הוא פרסם השערה בשם "כלל האיזופרנים והביוגנסיס של תרכובות טרפניות", שהייתה שיא הקריירה המדעית שלו.

רוז'יצ'קה פרש מפעילות ב-1957, וניהול מעבדתו עבר לידי ולדימיר פרלוג. רוז'יצ'קה החזיק בשמונה תוארי דוקטור לשם כבוד (ארבעה במדע, שניים ברפואה, אחד במדעי הטבע, ואחד במשפטים), שבעה פרסים ומדליות, ו-24 חברויות לשם כבוד בחברות כימיות, ביוכימיות ומדעיות אחרות.