אמיל פישר היה כימאי גרמני, שקיבל את פרס נובל לכימיה לשנת 1902, "על עבודתו בסינתזה של סוכר ושל פורין ". לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר תיכון בהצטיינות יתרה, ביקש פישר ללמוד מדעי הטבע, אך אביו כפה עליו לעבוד בעסק המשפחתי, עד שקבע כי בנו אינו מתאים לעבודה זו. על פי האוטוביוגרפיה שלו, אביו אמר עליו שהוא טיפש מדי מכדי להיות איש עסקים, ועל כן עליו להיות סטודנט. סביר להניח שזו הייתה בדיעבד החלטה נבונה.

עיקר פרסומו של פישר בא לו ממחקריו על סוכרים ופורינים. לפי ממצאיו, חומרים שונים כגון, אדנין , קסנתין, קפאין , חומצה אורית ו גואנין , שייכים כולם לאותה משפחה של חומרים וניתן לסנתז אותם האחד מן השני.

ב-1884 הוא החל בעבודתו הגדולה על סוכרים. בין השאר הוא זה שביסס את הידע על המבנה האלדהידי של הגלוקוז. הוא גם קבע את הקשר המבני בין גלוקוז , פרוקטוז ו מנוז .

פישר תרם רבות גם לחקר החלבונים. הוא חיפש שיטות יעילות להפרדה בין חומצות האמינו השונות ומצא סוג חדש – חומצות אמינו ציקליות: פרולין והידרוקסיפרולין. הוא הצליח גם לאפיין את הקשר הכימי בין חומצות אמינו, הקשר הפפטידי , והצליח ליצור דיפפטידים ולאחר מכן גם פוליפפטידים.

בזמן מלחמת הולם הראשונה היה פישר אחראי על הארגון התעשייתי של מוצרי תעשייה כימיים. ב-1919 הוא התאבד לאחר ששני בניו נהרגו במלחמה.