ארתור הרדן היה ביוכימאי אנגלי אשר יחד עם האנס פון אוילר-שלפין (Hans von Euler-Chelpin) קיבל ב-1929 את פרס נובל בכימיה על עבודתם בנושא התסיסה של סוכרים ותפקיד האנזימים בתהליך. הוא המשיך את מחקרו של אדוארד ביכנר (Eduard Buchner), שקבע כי כדי שתתקיים תסיסה אין צורך בתאי שמר שלמים אלא שהתהליך עשוי להתרחש בתמיסה, בנוכחות אנזימים. הוא הוכיח כי יש צורך במולקולות חלבון ארוכות אך גם ב קואנזימים – מולקולות לא חלבוניות קטנות. הוא בחן את תוצאי הפירוק של גלוקוזה ואת הכימיה של השמרים, ופרסם סדרת מאמרים אודות הוויטמינים האנטיסקוביוטיק והאנטיניוריטיק (ידועים כיום בשמות ויטמין C וויטמין B1 , בהתאמה).