כבר בתקופה העתיקה הכירו בני האדם חומרים מאלחשים. היפוקרטס דן עם חבריו בשימוש בצמחים שונים כגון אופיום, דטורה , וצמחים ממשפחת הסולניים. ההצגה הפומבית הראשונה של שימוש בשאיפת אתר נערך ב-1846 על-ידי רופא שיניים בשם ויליאם מורטון (William Thomas Green Morton). הוא הרדים את החולה ואיפשר למנתח להסיר גידול בצוואר של אחד ממטופליו. מסופר כי לאחר הניתוח, שאלו את המנותח כיצד הוא מרגיש ותגובתו הייתה: "אני מרגיש כאילו מישהו גירד לי בצוואר". למרות שמורטון נחשב לראשון שהשתמש בדיאתיל-אתר בניתוחים, ידוע כיום שקרופורד לונגCrawford Long, רופא ופרמיציסט אמריקאי, הקדים אותו במספר שנים.