אלפרד נובל היה כימאי ויַזָּם שבדי. הוא המציא את ה דינמיט המהווה גירסה בטוחה של ניטרוגליצרין – תרכובת נוזלית, שמנונית ונפיצה מאוד אשר שימשה, למרות הסיכון הרב, במיזמי בנייה. במהלך המחקר במפעל המשפחתי אירעו התפוצצויות אחדות, ובאחת מהן, שאירעה ב-1864, נהרגו פועלים אחדים, ובהם אחיו הצעיר של אלפרד נובל. למרות זאת המשיך נובל במחקריו והפך בסופו של דבר לאיל הון.

למרות שאחדות מהמצאותיו של נובל היו בעיקר בעלות חשיבות צבאית, תהיה טעות לתארו כתעשיין חסר מצפון. הוא התעניין בשלום העולם, אבל האמין שפירוק הנשק צריך לבוא רק לאחר השגת הסכמי שלום. הוא השתתף בועידות בין לאומיות לשלום.

 לאחר שנפתחה הצוואה של נובל, ניסו כמה מקרוביו לקבוע שהיא אינה ברת תוקף אך לבסוף אושרה הצוואה ובכך נפתח העידן של פרסי נובל לפיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה, ספרות ושלום. בשנת 1969 נוסף פרס בכלכלה מטעם הבנק של שבדיה.

קיימות מספר סיבות אפשריות בגללן לא הועיד נובל פרס על הישגים במתמטיקה. צוואתו של נובל עוסקת בפרסים על המצאות או תגליות שלהן התועלת הרבה ביותר לאנושות, מכאן שהוא חשב כנראה על עידוד הישגים מעשיים ולא תיאורטיים. מאידך קיימות שמועות שנובל היה מאוהב במתמטיקאית הרוסית סופיה קובלבסקי, וכאשר נודע לו שהיא מאוהבת במתמטיקאי השבדי מיטַ‏ג-לפְלר, הוא החליט שפרס נובל לא יוענק למתמטיקאים. לפי שמועה אחרת נובל חשש שפרס נובל הראשון יוענק למיט‏ג-לפלר, שהיה אחד היריבים המושבעים שלו.