גומי סינתטי הוא תחליף לגומי טבעי והוא בעל תכונות משופרות. לראשונה נוצר גומי סינתטי בשנת 1910 על ידי הכימאי הרוסי סרגיי לבדב . יישום הטכנולוגיה נולד מתוך מחקרים שפורסמו בשנות ה-30 של המאה ה-20, מחקרים שהובילו בשנת 1931 ליצירת אחת הצורות היותר מוצלחות של גומי סינתטי הידוע בתור "נאופרן". נאופרן עמיד מאוד לחום ולכימיקלים כגון נפט ודלק. משתמשים בו בצינורות דלק ובתור חומר בידוד במכונות.

ב-1935 הצליחו המדענים הגרמנים ליצור את הראשון מתוך סדרה של חומרים סינתטים הידועים בשם "גומיות בונא". הם היו "קופולימרים", כלומר הפולימר שלהם נוצר לא ממונומר יחיד, אלא משניים. אחד החומרים האלו, קופולימר של בוטאדיאן ו- סטירן  הידוע כ-"GR-S" (ראשי תיבות של Government Rubber Styrene), הפך לבסיס הייצור של הגומי הסינתטי בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה היה הגומי הסינתטי קריטי למאמץ המלחמתי, ויוצר במגוון רחב של צורות.

הגומי הסינתטי הראשון נוצר בחברת דופונט, או בשמה הלועזי המלא E.I. du Pont de Nemours and Company. החברה נוסדה ביולי, 1802, כמפעל לייצור אבק שריפה, בארצות הברית והפכה לחברה השנייה בגודלה בעולם (הראשונה היא BASF ). במאה ה-20 הובילה דופונט את מהפכת הפולימרים בעולם, לאחר שפיתחה חומרים פולימריים מצליחים כגון: נאופרן, ניילון , קוריאן , טפלון , מיילר, ו קוולאר .  ראו גם וולאס יום קרוטרס ממציא הניילון.