ב-11 בנובמבר 1925 קבע רוברט מיליקן את השם "קרניים קוסמיות"

במשך שנים רבות רווחה בקהילה המדעית הדעה כי רמות הקרינה המייננת באטמוספרה מקורן בכדור הארץ. אי לזאת נראה היה סביר שהקרינה תדעך ככל שמתרחקים מכדור הארץ שהוא מקור הקרינה.

בין השנים 1911 ל-1913 ניגש ויקטור הס לבחון את ההנחה הזאת בדרך שיטתית בעזרת ניסויים בכדור פורח. הוא מדד את רמות הקרינה בגבהים של עד 5.3 קילומטר ביום ובלילה תוך לקיחת סיכון אישי. התוצאה של עבודתו הקפדנית של הס פורסמה באקדמיה למדעים של וינה והראתה שרמת הקרינה יורדת עד גובה של 1 קילומטר ומעל הגובה הזה עולה באופן ניכר, כך רמת הקרינה בגובה 5 קילומטר הייתה פי 2 יותר מזאת שבגובה פני הים.

מסקנתו הייתה שהקרינה חודרת לאטמוספרה דרך החלל החיצון, מסקנה זאת אושרה על ידי רוברט מיליקן בשנת 1925, והוא זה שנתן לקרינה את השם קרינה קוסמית.

התגלית של הס פתחה שער לתגליות חדשות בייחוד בפיזיקה גרעינית. ניתן להגדיר קרינה קוסמית כחלקיקים אנרגטיים שמוצאם מחוץ לכדור הארץ. תערובת חלקיקים זו כוללת אלקטרונים, פרוטונים, קרינת אלפא, ביתא וגמא וגרעיני אטומים שונים. המגוון הרחב של אנרגיות חלקיקים משתקף במגוון רחב של מקורות.

קרניים קוסמיות נובעות מתהליכים אנרגטיים בשמש עד לאזורים הרחוקים ביותר של היקום הנראה.

הקרניים הקוסמיות אחראיות למגוון רב של תופעות, ביניהן – הזוהר הצפוני. הזוהר הצפוני (אורורה) נוצר עקב אינטראקציה בין שטף הקרניים הקוסמיות שמגיעות מהשמש והשדה המגנטי של כדור הארץ. ויקטור הס קיבל את פרס נובל בפיזיקה ב-1936.