ליאו בייקלנד היה בנם של סנדלר ועוזרת בית. הוא סיים בהצטיינות את בית הספר המקצועי של העיר גנט בבלגיה וקיבל מלגה ללימוד כימיה באוניברסיטה המקומית, שם סיים את הדוקטוראט שלו. לאחר מכן עבר לארה"ב ושם, לאחר זמן, הקים חברה בה שיווק את נייר הצילום שפיתח. משם עבר לעסוק בחקר מוצרי התגובה של פנול עם פורמאלדהיד. בשנת 1907 הכין לראשונה את הפולימר התרמוסֶטי הקרוי בשמו, בקליט, ופיתח שיטה להפקתו בקנה מידה תעשייתי.

הפולימר הסינתטי הראשון היה הצלולואיד אך היו לו חסרונות רבים והמדענים חיפשו חומרים חדשים. בייקלנד חיפש למעשה לכה מבודדת שתתאים לציפוי תיילים חשמליים. הוא גילה שתרכובת בין הפנול (C ₆ H ₅ OH) ופורמלדהיד (HCOH) יוצרת חומר דביק. אם מערבבים את שני החומרים יחד, מחממים אותם ואז מקררים ומיבשים, התוצר המתקבל הוא קשה מאוד. החומר החדש, פוליאוקסי בנזיל מתילן גליקול אנהידריד (polyoxybenzylmethylenglycolanhydride) היה קשה וצלול, עמיד בפני חומצות, חשמל וחום, וניתן לצביעה בצבעים שונים. זה היה החומר הפלסטי הסינתטי (מלאכותי) הראשון.

בקליט הוא זול, חזק ועמיד ומשתמשים בו באלפי מוצרים פלסטיים הנמצאים עדיין בשימוש רחב.