ב-25 בנובמבר 1814 נולד יוליוס פון מאייר, הראשון שניסח את חוק שימור האנרגיה (Julius Robert von Mayer)

יוליוס פון מאייר נולד בבאדן וירטמברג, (כיום בגרמניה) והיה בנו של רוקח. הוא למד רפואה באוניברסיטת טובינגן. בשנת 1840 הוא נסע כרופא על ספינה בג'קרטה, שם עלה על שלוש תגליות שהיו אמורות להנציח את שמו כאחד התורמים העיקריים לתבונה המדעית שלנו.

1. חוק שימור האנרגיה: פון מאייר שם לב כי גלי ים בעת סערה היו חמים יותר מאשר מים רגועים ועובדה זו הביאה אותו לחשוב שתנועה וחום יכולים להפוך האחד לשני ומכאן הוא הגיע לניסוח של חוק שימור האנרגיה. 
2. חמצון הוא המקור העיקרי לאנרגיה בגוף החי: בהתאם לתפיסה הרפואית המקובלת אז, פון מאייר ביצע הקזות דם למלחים בספינה. הוא ידע שהדם בגוף מכיל חמצן ושהחמצן הזה הוא חלק מהתהליך של שריפת מזון והפיכתה לאנרגיה שמחזיקה את הגוף בטמפרטורה קבועה. הוא הבחין כי צבעו של הדם הוורידי של המלחים היה אדום יותר מאשר הצבע שהכיר באירופה כלומר מכיל יותר חמצן. מכאן הגיע למסקנה שחמצון הוא המקור העיקרי לאנרגיה בגוף החי (דם עני בחמצן צבעו אדום פחות. בהבדלי צבע אלו משתמשים כדי לגלות את כמות החמצן בדם באמצעות מתקן אופטי אשר מאיר דרך האצבע, ובודק את מידת הבליעה של האור.)
3. פוטוסינתזה: ב-1854 כתב פון מאייר את המשפטים הבאים: "הצמחים לוקחים סוג אחד של כוח – אור, והופכים אותו לכוח אחר – להפרש כימי." הוא אמנם משתמש במונחים שאינם מקובלים כיום, כוח במקום אנרגיה, והפרש כימי במקום אנרגיה כימית אך למעשה הוא קובע שהצמחים לא רק מייצרים חומר אורגני אלא גם מייצרים אנרגיה שתומכת בחיים.

משונה שאדם כה רב פעלים נעלם, פחות או יותר, מן ההיסטוריה. כנראה שאחת הסיבות לכך הייתה שהוא לא היה חלק מן "החבורה הנכונה". כאמור, הוא היה רופא וסביר שלא ידע להשתמש ב"סלנג" הנכון וגם לא הכיר את העיתונים הנכונים לפרסום רעיונותיו. פון מאיר סבל מאוד מחוסר ההכרה בו.