יוהן ריטר היה כימאי, פיזיקאי ופילוסוף גרמני שגילה ב-1801 את הקרינה האולטרה סגולית. התעניינותו במדע החלה כאשר היה בן 14 ועבד כשוליה בבית מרקחת. הוא התעניין ועסק בשטחים שונים של המדע. שנה אחת אחרי ש ויליאם הרשל גילה בפעם הראשונה שיש צורת אור שלא ניתן לראותה הוא חקר את ההתנהגות של כסף כלורי באור בצבעים שונים.

הרשל העביר אור שמש דרך מנסרה (פריזמה) שמפצלת אור לבן לאלומות אור בצבעים שונים ומדד את הטמפרטורה בכל אחד מן הפסים שהתקבלו. הוא שם לב שהאור האדום גרם לעליית הטמפרטורה הגבוהה ביותר. כניסוי בַּקָּרָה הוא הניח תרמומטר מעבר לפס האדום ומצא, להפתעתו, ששם עלתה הטמפרטורה עוד יותר, אף שלא נראה שם אור בצבע כלשהו. זה הביא אותו למסקנה כי חייבת להיות קרינה בלתי נראית שגורמת לכך. הוא כינה את הקרינה הזאת בשם "קרני חושך". מאוחר יותר הן נקראו "קרני החום" ובערך החל משנת 1880 קיבלו את השם קרינה אינפרה-אדומה (מקור השם "אינפרה-אדומה" במילה הלטינית infra, שמשמעותה "מתחת", שכן האנרגיה (והתדר) של הקרינה נמצא מתחת לזו של אור אדום).

ריטר קרא את ההודעה של הרשל על גִּלּוּיֵיהֶן של "קרני החושך" והחליט לגשת לעניין באופן שונה. הוא תכנן וביצע ניסוי פשוט ואלגנטי מאוד: הוא שם גבישים קטנים של כסף כלוריד על מסך עליו נפל אור השמש אחרי המעבר דרך מנסרה. תחת קרן של כל צבע היה גביש ועוד שניים משני הצדדים של הספקטרום הנראה לעין. כתוצאה של ניסוי זה, מצא ריטר כי "לאור הכהה" של הרשל וגם לאור האדום של אור נראה כמעט אין שום השפעה על כסף כלוריד. ככל שמתקרבים לקצה הסגול של הספקטרום, כך הופך הגביש לשחור מהר יותר. אבל הגביש המונח ממש מאחורי הקצה הסגול של הספקטרום הנראה השחיר לפני כל הגבישים האחרים. לפיכך, גם מעבר לקצהו הסגול של הספקטרום קיים סוג של קרינה בלתי נראית, שריטר כינה "קרניים כימיות". מאוחר יותר, "קרניים כימיות" של ריטר קיבלו השם של " קרינה אולטרה סגולה ".