וילארד ליבי היה כימאי אמריקאי, חתן פרס נובל בכימיה. תגליתו הגדולה היא קביעת דרך לקביעה של תיארוך מוחלט לְמִּמְצָאִים מן העבר על-ידי שימוש באיזוטופ פחמן-14 .

בטבע מצויים שלושה איזוטופים של פחמן: פחמן-12, פחמן-13 ופחמן-14 (7,6 ו-8 נויטרונים בגרעין האטום). פחמן-14, המהווה 0.0000000001% מן הפחמן בטבע, הינו איזוטופ רדיואקטיבי, כלומר, הוא דועך עם הזמן, והופך ליסוד אחר. במות החי (או הצומח) נפסקת צריכת הפחמן, והתהליך היחידי המתקיים הוא תהליך הדעיכה. 

זמן מחצית החיים של פחמן 14 הוא 5730 שנים. כל זמן שבעל החיים (או הצמח) חי, נשמר בגופו יחס קבוע בין האיזוטופים של הפחמן. לאחר מותו נשמרות כמויות הפחמן-12 ו-13 אבל כמות הפחמן-14 יורדת בקצב קבוע. כלומר, לאחר כ-5000 שנים, הכמות שנשארה בממצא תהיה בערך חצי ממה שהיה בזמן החיים. לכן, אם ידוע היחס בין פחמן-14 לאיזוטופים האחרים של פחמן באטמוספרה בתקופת החיים של הצמח או בעל החיים, ניתן לחשב כמה זמן עבר מאז מותו על- ידי מדידת היחס בין כמות הפחמן-14 בחומר, לבין כמותם של האיזוטופים היציבים של הפחמן.   

השיטה יעילה בבדיקת שרידים בני אלפי שנים ואף עשרות אלפי שנים, וחשיבותה רבה בארכיאולוגיה ובאנתרופולוגיה. בבדיקת פחמן 14 נקבע, לדוגמה, בשיטה זו נקבע כי הקלף שעליו נכתבו המגילות הגנוזות נוצר בערך ב-100 לפנה"ס.