ב-31 דצמבר 1938 הומצא ה"ינשוף" (Drunkometer - מתקן לבדיקת אלכוהול)

ה"ינשוף" הוא מכשיר המודד את כמות האלכוהול בגופו של נהג החשוד בנהיגה בשכרות, באמצעות בדיקה של האוויר הנִּנְשַׁף אל תוך המכשיר.

כאשר שותים אלכוהול, החומר עובר בדם אל הריאות ושם מתערבב באוויר והיות שהאלכוהול נדיף, ניתן לזהותו באוויר הַנִּנְשָׁף. ב"ינשוף", מכשיר שהוצע לראשונה ב-1938 על-ידי רולה הרגר (Rolla Neil Harger) באוניברסיטת אינדיאנה, בודקים את הימצאות האלכוהול בדם בדרך עקיפה. מקביעת ריכוז אלכוהול באוויר המגיע מן הריאות, ניתן לחשב את ריכוז הכוהל בדם.

מאז המצאתו עבר ה"ינשוף" גלגולים ושיפורים שונים. עקרונית קיימים שני סוגים של מכשירים. הראשון - הנשיפון, הוא מכשיר חד פעמי, פשוט מאד, המורכב, בדרך כלל, משקית פלסטיק ופיית פלסטיק או שפופרת זכוכית והוא משמש את שוטרי התנועה לקביעה ראשונית שהנהג נמצא במצב של שכרות.) ראו גם – מאמר ב" על-כימיה ").

במכשיר נמצאים גבישים המשנים את צבעם מכתום לירוק כאשר הם באים במגע עם אלכוהול:

אם בדיקה זו, הנעשית בדרך כלל על-ידי השוטר העוצר את הרכב, חיובית, מוזמן הנהג לתחנת משטרה לבדיקה ב"ינשוף".

איך פועל הינשוף? הנבדק נושף אוויר אל צינורית המחוברת למכשיר. האוויר נכנס אל תא מדידה ובו הוא מחומם ונמדד על-ידי שני חיישנים:

 • חיישן IR הבודק את דגימת האוויר על-ידי מדידת גלי אינפרא-אדום הנקלטים על-ידי כוהל הנמצא באוויר הַנִּנְשָׁף.

  • חיישן EC המבצע בדיקה אלקטרו-כימית, על-ידי תא המייצר זרם חשמלי שעוצמתו משתנה בהתאם לכמות האלכוהול המזוהה:

האתנול, הנמצא באוויר הנִּנְשַׁף, מתחמצן ליד האנודה לחומצת חומץ:

  CH₃CH₂OH(g) + H₂O(l) → CH₃CO₂H(l) + 4H⁺(aq) + 4e ^-

  ליד הקתודה, מתקיים תהליך החיזור הבא:

  O₂(g) + 4H⁺(aq) + 4e ^- → 2H₂O(l)

ובסך הכול: CH₃CH₂OH(l) + O₂(g) → CH₃COOH(l) + H₂O(l)

הזרם החשמלי המתקבל נותן מדד לריכוז הכוהל בריאות ומכאן – לריכוזו בדם.