מריה נולדה כבת יחידה להוריה בשלזיה העליונה, אז גרמניה והיום חלק מפולין. כשהייתה בת ארבע, עברה המשפחה לגטינגן, עיר אוניברסיטאית מפורסמת. במסגרת לימודיה עסקה בחקר האטום והגרעין. את תואר הדוקטור קבלה על עבודה במכניקת הקוונטים. שנה לפני תום לימודיה, שכר חדר בבית משפחתה ג'וזף מייר, סטודנט מאוניברסיטת ברקלי שבא ללמוד שנה בגטינגן. בין הצעירים התפתח רומן, והשניים התחתנו במהלך אותה שנה.

לאחר סיום לימודיה, עבר הזוג לבולטימור, מרילנד. שם מונתה לפרופסור חבר בכימיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. מייר פוטרה מג'ונס הופקינס בשנת 1939, מסיבות אקדמיות לכאורה. מאוחר יותר התברר, שההנהלה חיפשה סיבות לטיהור הקמפוסים מקומוניסטים, מיהודים, מקתולים, מנשים ומזרים. היא קיבלה משרת מרצה לכימיה באוניברסיטת קולומביה, לאחר שראש המכון לפיזיקה הבהיר לה שאינה רצויה במחלקתו. בשנת 1941 קיבלה גופרט מייר משרת הוראה חלקית בניו יורק. שנה לאחר מכן צורפה לקבוצה סודית, שעסקה בהפרדת איזוטופים ופיתחה את הפצצה האטומית. סוף סוף הייתה למרייה גופרט מעבדה משלה. לרוע המזל, המתח של המאמץ המלחמתי גרם לה לעשן בשרשרת ולשתות לשכרה.

בסוף מלחמת העולם השנייה עברה כל הקבוצה לאוניברסיטת שיקגו, שם קיבלה משרה אך לא משכורת. מאוחר יותר הציע לה אחד מתלמידיה, בוב זקס, חצי משרה בשכר, במעבדה הלאומית אורגון, שם חקרה את מקור היסודות הכימיים. כחלק מהמחקר, היא בחנה שת שכיחות היסודות ביקום וגילתה, שככל שהמספר האטומי עולה, שכיחות היסודות יורדת. ואולם, היא שמה לב, שאיזוטופים מסוימים שכיחים יותר מהמצופה. כך גילתה את "מספרי הקסם" ופיתחה את מודל מבנה הרמות בגרעין. בנפרד, הגיע גם הנס ג'נסן מאוניברסיטת היידלברג שבגרמניה לאותה המסקנה. לאחר פרסום עבודותיהם הנפרדות, הם החלו לשתף פעולה ופרסמו יחד מאמר על התיאוריה של מבנה רמות הגרעין. בשנת 1959, עבר הזוג מייר לאוניברסיטה של קליפורניה בלה הויה, ורק אז, בגיל 53, קיבלה גופרט-מייר משרת פרופסור בשכר מלא. לרוע המזל, בהגיעה לקליפורניה חלה הרעה במצבה הבריאותי, היא קיבלה שבץ ופיתחה בעיות לב, שגרמו למותה בשנת 1972, בסן דייגו.

 

קישור: Maria Goeppert-Mayer